מדורת השבט: הכירו את שבט המקונדה, טנזניה

מדורת השבט: הכירו את שבט המקונדה Makonde – טנזניה

גילוף עץ תמיד נקשר מיד בשמם של שבט המקונדה, וכשרואים את עבודותיהם המורכבות והיפהפיות שעיקרן פיסול נטורליסטי ופיגורטיבי,  מיד מבינים מדוע.

עבודותיהם המרהיבות של המקונדה ובעיקר הפסלים האפריקאים הנפלאים, מפורסמים הרבה יותר מאשר השבט עצמו. שם השבט ידוע יותר בחוגים האקדמיים של חוקרי האמנות השבטית ופחות בקרב האדם הממוצע (בניגוד, למשל, לבני המסאי או הזולו), אבל שמה של האמנות עשה לה כנפיים ברחבי העולם  בזכות העיצובים המיוחדים, המורכבות הרבה של הפסלים והמסכות, והיופי שלהם.

אז מי הם בני המקונדה?

לפני שנדבר על אותה אמנות שבטית אפריקאית נהדרת, הבה נכיר מעט את בני המקונדה.

הם מונים מעל מיליון וחצי איש, שרובם מתגוררים בדרום טנזניה, וחלק קטן יותר בצפון מוזמביק. ישנו גם מיעוט קטן של מקונדה מעבר לגבול, בקניה השכנה. גם שפתם נקראת מקונדה, אם כי רבים מדברים שפה נוספת, למשל את הסווהילית הנפוצה בטנזניה. נהר הרובומה מפריד בין מוזמביק לטנזניה וגם בין בני המקונדה החיים בארצות שונות, וכך עם השנים והזמן הם הפכו כמעט לשני שבטים שונים.

אנו נתייחס לשבט המקונדה של טנזניה, שם מתגוררת רוב אוכלוסייתו.

בעבר, בני מקונדה נשאו על גופם ועל פניהם כתובות טאטו שבטיות, אולם כיום המנהג של קעקוע הפנים פחת מאוד. כמו כן חלקם נהגו לבצע שינויי גוף נוספים, למשל החדרה של דיסקית עץ עם דוקרן מתכת בשפה העליונה מתחת לאף. בעבר גם היו נוהגים ליצור מודיפיקציה בשיניהם של הלוחמים בשבט כדי להפוך אותן למאיימות ולחדות יותר, דמויות שיני כריש.

בכפרים המסורתיים של המקונדה עסקו בעיקר בחקלאות. גידולים של קסווה (שורש מקומי), דורה, תירס וכו', אך לאור הביקוש לפסלים ולגילופי העץ שלהם, עברו יותר ויותר בני מקונדה להתפרנס מאמנותם, והיא אף שונתה במקרים מסויימים בכדי להתאים לביקוש ולטעם המערביים. כיום רבים עוזבים את הכפרים המסורתיים לטובת ערים, בחיפוש אחר תעסוקה והשכלה.

גילופי העץ של בני המקונדה

גם כשמדובר בגילוף ובפיסול מורכבים ורבי פרטים, בני המקונדה יוצרים כל עבודה מחתיכה אחת של עץ הובנה. הגילוף לוקח זמן רב, במלאכת פרך, בתשומת לב וביד אמן. האמנות והגילוף היו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמסורת של השבט, אך עם הגיעו של האדם הלבן והעניין שהביע באמנות שבטית זו החלה המסורת ארוכת השנים לשנות את פניה ולהפוך לא פעם לעיסוקם המרכזי של רבים מבני השבט.

אחת מצורות הפיסול המפורסמות ביותר של המקונדה היא "עץ החיים" (נקרא גם סגנון פיסול Ujamaa או Dimoongo).

עבודות אמנות שבטית אלו נראות כמגדל אנושי, הבנוי מדמויות שונות זו על גבי זו. הירידה לפרטים וליצירת אופי שונה לכל דמות מרשימה מאוד, ובוודאי לאור העובדה שכל "עץ חיים" מגולף מחתיכת עץ אחת בלבד. עץ החיים מסמל את הכוח באחידות, בקהילה ובמשפחה.

סגנון אחר מכונה Shetani, המציג פסלים אפריקאים של רוחות שטניות שונות. גם מסכות אפריקאיות של המקונדה, המכונות Mapiko המשמשות בטקסי הבגרות, זוכות לפופולריות והן נוצרות  כדמויות שונות:  של ה"שטני", של בני אדם או של הרוחות הקדמוניות.

לצפייה בסרט קצר על בני המקונדה ואמנותם:

 

נמשיך בעוד פוסטים בנושא היכרות עם שבטים אפריקאים