הכירו את שבט הדוגון

מדורת השבט: הכירו את שבט הדוגון, מאלי

אי אפשר לדבר על אמנות שבטית ועל מסכות אפריקאיות מבלי להזכיר את בני הדוגון, המתגוררים במרכז מאלי שבמערב אפריקה. בני שבט זה אינם רק אמנים מוכשרים בעיצוב מסכות ופסלי עץ, אלא גם מפליאים בצעדיהם בריקוד המסכות המפורסם שלהם.

מאלי אולי אינה היעד הראשון או החמישי שהתייר הממוצע לאפריקה חושב עליו, אך מבחינה תרבותית, מגוון אתני ואמנות שבטית, יש לה כל כך הרבה מה להציע, והיא יעד מרתק במיוחד. אחד השבטים המפורסמים ביותר במדינה הינו הדוגון, המתגורר במצוק הדוגונים – ארץ פראית, קשוחה ומרשימה, בה מצוק חול סלעי חרוץ עמקים מתרומם מעל הסוואנה, המעוטרת בדלילות בעצי שיטה. כפריהם הרבים מורכבים מבתי בוץ, ממוקמים בתחתית המצוקים, ובמעלה המצוקים טמונים מערות ומבני חומר של שבט הטלם שנכחד ונעלם, ואת מקומם במבנים העתיקים תפסו חלק מבני הדוגון. בתוככי הבתים, שפע מסכות שבטיות, סמלי פריון ופסלים רבי משמעות להגנה מפני רוע.

החיים סובבים סביב החקלאות, כשהגידול השולט והחשוב שבמרכז חיי שבט הדוגון הוא הדוחן. הוא הבטחה לעושר, מזון לבני אדם ולחיות המשק, וגם חומר גלם למשקה האלכוהולי המקומי.

האיסלאם הולך ומתפשט בקרב בני הדוגון, אך עדיין קיים עולם האמונה המסורתי, בו אביהם הקדמון הוא הנחש העצום בגודלו המכונה לבה. המסכה החשובה ביותר, או "אם המסכות" של הדוגון, היא של לבה, והיא גדולה במיוחד, באורך של מספר מטרים, ומכונה "אימננה". היא מסכה גם בני הדוגון עורכים טקסי מילה לבניהם, אך אלו מתקיימים מדי 3 שנים לכל שכבת הגילאים של בין 9 ל-12, כטקס בגרות. את הטקס מקדים חודש וחצי של מבחנים מפרכים, חידות, תחרויות ריצה וטקסי חניכה.

אשפי המסכות והאמנות השבטית

על אף מיקומם הנידח של בני הדוגון, בארץ רחוקה וקשה, שמה של אומנותם עשה לו כנפיים בקרב כמה מהאמנים המפורסמים בעולם. בתקופה הקולוניאליסטית הביאו הצרפתים את יצירותיהם ומסכותיהם של הדוגון לאירופה, והאמנות הייחודית, המיסטית והכה שונה שלהם ריתקה לא רק אספנים וחוקרי תרבות ואמנות שפרסמו ספרים בנושא, אלא גם סיפקה השראה לאמנים אירופאים מפורסמים, כמו פבלו פיקאסו וג'ורג' בראק.

רוב חפצי האמנות האיכותיים מוסתרים מן העין ביומיום, ויוצאים החוצה רק בעת טקסים וריקודי מסכות. האמנות המקומית מאוד מגוונת, ומשלבת מיתולוגיה מקומית, אמונות שבטיות ומיסטיקה. ה"אווה" היא אחוות ריקוד המסכות של בני הדוגון, והיא מיועדת לגברים בלבד. לאחווה יש גם שפת סתרים, שפת הסיגי, המשמשת אותם במהלך הפולחנים, ונשים אינן מורשות ללמוד אותה. הטקסים מסייעים לרוחות המתים לעבור הלאה, למקום מנוחתן בעולם הבא. המסכות בטקסי הריקוד לובשות בחלקן צורה של חיות מיתולוגיות (ארנב, קוף ועוד), וחלקן גדולות במיוחד, באורך מטר ויותר. התלבושות בפולחן צבעוניות מאוד, עם קישוטים רבים של צדפי פי הכושי, כשהרוקדים לפעמים צועדים על גבי קביים גבוהים מעץ. הריקודים נמשכים מספר ימים, ובעבר זרים לא הורשו לראותם.

פסליהם ומסיכותיהם של בני הדוגון מבוקשים מאוד כיום במערב, גם בקרב אספנים פרטיים וגם במוזיאונים נחשבים. אצלנו בגלריה לאמנות שבטית תוכלו להתרשם ממגוון מסכות אפריקאיות ופסלים ממאלי, כולל של בני הדוגון. למשל, המסכה "עושר" של פני גבר מעוטרי צדפים, המבטיחה עושר, פרנסה ועוצמה.